ערר התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש לדחות את בקשת משטרת ישראל להאריך את מעצרו של המשיב-נדחה

זהו ערר התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש קמא לדחות את בקשת משטרת ישראל להאריך את מעצרו של המשיב בשמונה ימים.

בהחלטתו, מציין בימ"ש קמא כי המשיב עצור מיום 17.6.07 ומאז לא הצליחו רשויות החקירה לבסס את החשד הקיים נגד המשיב. אדרבא, מהתפתחות החקירה נוצר כרסום בסבירותו של אותו חשד. כן ציין ביהמ"ש כי בחן את צורכי החקירה, אך באיזון בינם לבין תקופת המעצר הארוכה וחוסר ההתקדמות בחקירה, הגיע למסקנה כי ראוי להורות על שחרורו של המשיב כאמור.

החלטה זו לא הניחה את דעתה של התביעה הצבאית, אשר סבורה כי היה צורך להיענות לבקשת הארכת המעצר, על מנת לאפשר מיצוי החקירה. כן טענה התביעה כי מאז ניתנה ההחלטה, חלה התקדמות בחקירה המחזקת את הצורך במעצר.

מאידך, ב"כ המשיב ביקשני להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה תוך שהדגיש את מצבו הרפואי הרעוע של המשיב, הסובל מסכרת, כמחייב שחרור.

עם תום העיון בדו"חות המידע השונים שנערכו במהלך חקירתו של המשיב, ואף בחומר הראיות שנאסף עד כה, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

כאמור, המשיב נמצא בחקירה מזה למעלה מ-40 יום, כאשר, עד כה, לא רק שהחשדות בעניינו לא קרמו עור וגידים בדמות ראיות של ממש, אלא אף חל כרסום מסוים בתשתית הראייתית. בשים לב לאמור, ומבלי להתעלם מההתפתחות המסוימת שחלה בחקירה, אשר גם היא כרגע אינה יכולה להצביע על חיזוק התשתית הראייתית, הגעתי למסקנה כי האיזון הראוי מצדיק את שחרורו של המשיב.

אשר על כן, הנני דוחה את הערר. אולם הנני מורה כי מעבר לתנאים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא, יתייצב המשיב בתחנת המשטרה בחברון, כל יום א' עד שעה 12:00, וזאת למשך תקופה של חודשיים.

ניתנה והודעה היום, 29 ביולי 2007, י"ד באב התשס"ז, בנוכחות המשיב, ב"כ והתוב"ץ.

משנה לנשיא

רמ"שית: ער + גו